משפחה עבור כל אחד מאיתנו היא משהו אחר אך יחד עם זאת זה ברור שיש דברים זהים המחברים בין כולם,בין כל משפחה שהיא.
כל משפחה מערבית של ימינו עושה דברים מסוימים במסגרת המשפחה,אם זה סופי שבוע בבית במלון או בחיק הטבע,או אולי אפילו סתם משחק חברתי של אחר צהריים רק שבמסגרת המשפחה.
הפעילויות האלו יוצרות חיבור בין בני המשפחה,חיבור בעל אופי מסוים וייחודי ובדרך כלל משאירות אחריהן חותם עבור כל בני המשפחה שחלקו את אותו הדבר.עבור הצעירים שבמשפחה דהיינו הילדים זה עשוי להשאיר זיכרון לאורך הרבה שנים ואולי אף לכל החיים,מה שגם בונה ומעצב את אישיותו של אותו ילד או ילדה.
הסיפור הבא הוא לכאורה עוד טיול משפחתי רגיל של עוד משפחה רגילה וזה מין הסתם נכון רק שיש כאן משהו מעבר לחוויה האישית...משהו שהשאיר לי כל כך הרבה אז מה נשאר אצל הילדים?
אבא,מתי כבר נוסעים לטיול במדבר?מחר בבוקר מתוק שלי.נארוז תיקים נעמיס את אוטו ונצא.
הכנו את הילדים רק כמה ימים קודם וזאת כמובן,בכדי שישתגעו כמה שפחות וישגעו אותנו כמה שפחות,
אבל אין ספק שגם אנחנו התרגשנו לא פחות מהם, ולא פחות מכל נסיעה לחו"ל או איזה נופש במלון הכל-כלול והסיבה היא משום שיש בטיול מהסוג הזה את הפן "הרוחני" שמקנה לו המידבר וגם אם רק באחוז קטנטן כי הרי אנחנו נוסעים ברכב עם די.וי.די ורדיו וילדים מאחור שלא תמיד שקטים ונינוחים אבל
מצד שני יש את המידבר עצמו שמצליח להתגבר על כל אלה ולספק את הסחורה-והיא שקט...
איזה שקט יש שם במדבר,שקט שמאפשר לנו-להקשיב לנו.
אז כמובן שלא מדובר כאן באיזו סדנת מודעות עצמית שמגלה בך מקומות עמוקים וחדשים כי אחרי הכל זה טיול משפחתי,אבל עדיין בעצם הימצאותנו שם זה השפיע על כל אחד וככל שהשעות עברו אפשר היה להרגיש איך התדר נרגע,איך האטרף שהגענו איתו נמהל בכלום הזה של המידבר ונרגע.וממצב של מה עושים?איך מגיעים?כמה זמן? זה פשוט הפך ל-אנחנו-כאן-כרגע..
בטיול שלנו נסענו לאזור הערבה וישנו בחאן שסיפק משהו נעים ומתאים.
הוא נוהל בשקט אופייני למקום,במחירים סבירים בתוספת בונוס קטן וזה הבריכות התרמיות הטבעיות שיש שם שמשדרגות פלאים את השהייה שם במקום כך שאם נורא רצינו "לעשות משהו" יכולנו ללכת לטבול במים התרמיים שיש שם ושוב לנוח...
העברנו שם שלושה ימים שעברו מהר ולאט כאחד,ואז הגיע השלב שצריך לחזור.השלב שמסכם,מבהיר ומסביר את מה שהיה שם וכבר בדרך חזרה,בזמן שהנוף הולך ומשתנה והחושים שהיו ריקים ונקיים עד לפני רגע מתחילים שוב להיות מגורים בצבעים,ריחות,קולות.
אז פתאום מרגישים את חוסר השקט,פתאום קצת חסר הריק של המדבר.
בימים שבאו אח'כ הצלחתי לשמור על השקט הפנימי הזה שהבאתי איתי משם,אבל עם הזמן החדות של התחושה התערפלה קצת.זה לא נעלם,אלא רק התקהה קצת וזה פשוט דורש חידוש.
אז נראה לי שפעם בכמה חודשים צריך לחדד את החושים ולנסוע...
מומלץ בחום.
